הלאל נ' עוז(עו"ד) - פסקדין

החלטה בבקשה לסילוק על הסף של התובענה

1.בפסק בורר שניתן מלפני 18 שנה חוייבו הוריו של המשיב לשלם למבקש, עורך דין במקצועו, 52,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. משנפטרו הורי המשיב, והוא הפך ליורש, נקט המבקש בהליכי הוצאה לפועל למימוש העיזבון. משנדחו בקשות שהגיש המשיב בתיק ההוצאה לפועל, הוגשה על ידו במרץ 2013 התביעה הנוכחית, בה עתר לביטול פסק הבורר, לסעד הצהרתי לפיו המבקש מחל על החוב ולביטול הפרשי ההצמדה והריבית בתיק ההוצאה לפועל. המבקש הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בעיקר מהטעם שכל הסוגיות נשוא התביעה החדשה כבר נדונו והוכרעו.

רקע והליכים קודמים

ת"א 1768/90

2.ביום 11.2.1990 הגיש המבקש בבית משפט השלום בצפת תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום שכר טרחת עורך דין, נגד יהודה ומסעודה הלאל ממושב עלמה (להלן: יהודה, מסעודה או הורי המשיב - לפי ההקשר). משלא הוגשה בקשת רשות להגן, ניתן ביום 24.2.1991 פסק דין במעמד צד אחד, בו חוייבו הורי המשיב לשלם למבקש 36,267 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 11.12.1990, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. לביצוע פסק דין זה, שהחוב בגינו עמד על-סך 66,908 ₪, נפתח ביום 22.2.1993, לבקשת המבקש, בלשכת ההוצאה לפועל בצפת, תיק אשר באותה תקופה, בטרם נכנסה לשימוש מערכת ממוכנת, נרשם כתיק מס' 235/93 (וכיום, במסגרת המערכת הממוכנת, רשום כתיק 06-00235-93-8) (להלן: תיק ההוצאה לפועל). על גבי הטופס של הבקשה לביצוע פסק הדין נרשמו כחייבים הן יהודה (כחייב מס' 1) והן מסעודה (כחייבת מס' 2).

3.הורי המשיב הגישו, באמצעות עורך הדין חאלד יאסין, בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, שסומנה כהמרצה 157/93. במסגרת המרצה זו הגיש המבקש ביום 16.6.1993 "הודעה על הסכם פשרה", בחתימתו ובחתימת עורך דין יאסין, בה נקבע כי ההכרעה בענין גובה שכר הטרחה המגיע למבקש בעד טיפולו בענייני הורי המשיב תימסר לבורר עורך הדין סולי וואנו (להלן: הבורר), כי פסק הבורר לא יהיה חייב באישור בית משפט אלא יוגש לביצוע בתיק ההוצאה לפועל, כי החוב בתיק ההוצאה לפועל יוגבל אך ורק לסכום שייפסק על ידי הבורר וכי ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יעוכבו עד למתן פסק הבורר. באותו יום ניתנה החלטת השופט אלופי "לעכב ההליכים עקב ההעברה לבוררות".

4.בפסק הבורר (אשר, לטענת המשיב, ניתן בשנת 1995) נקבע כי הורי המשיב הפרו את הסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם לבין המשיב וכי עליהם לשלם לו

52,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום 1.5.94 והוצאות בסך 5,000 ₪ ובצירוף מס-ערך-מוסף.

תיק ההוצאה לפועל

5.חלף עשור, וביום 31.5.2004 נפטר יהודה, ומסעודה הפכה היורשת היחידה שלו. זכויותיו בנחלה 22 במושב עלמה הועברו למסעודה, אשר בצוואתה ציוותה לבנה, המשיב, את זכויותיה בנחלה מס' 22 במושב. מסעודה נפטרה ביום 27.2.2005, והמשיב היה ליורש היחיד של עיזבונה, ירש את נחלה מס' 22 והמשיך להחזיק בה כבן ממשיך.

6.בשנת 2001 הגיש המבקש בתיק ההוצאה לפועל (שנפתח בשנת 1993) בקשה לצרף כחייבים את מסעודה ואת המשיב. הוא טען כי ממסמכי פתיחת התיק עולה כי על אף שהוא נפתח נגד הורי המשיב כחייבים המקוריים, מחמת טעות נשמט שמה של מסעודה כחייבת מרישומי המערכת הממוכנת של ההוצאה לפועל בשלב המעבר מהמערכת הידנית שקדמה לה. ביום 3.9.2011 החליטה הרשמת גבריס על צירוף מסעודה כחייבת נוספת בתיק ההוצאה לפועל, ובהחלטה מיום 5.8.2012 היא דחתה את טענת "פרעתי" של המשיב ואת בקשתו לביטול הפרשי ההצמדה והריבית, וקבעה כי בהיותו של המשיב היורש הבלעדי של מסעודה, הוא חב בחובות עיזבונה עד כדי שווי כלל נכסי העיזבון. בהחלטה נוספת מיום 6.11.2012 היא דחתה את בקשת המשיב לבטל החלטתה מיום 3.9.2011.

בקשות רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל ובית המשפט

7.ביום 6.12.2012 דחיתי (ברע"צ 15629-10-12) את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל מיום 3.9.2011 ומיום 5.8.2012.

8.ביום 24.3.2013 דחה בית המשפט המחוזי (ברע"א 24109-01-13) את הבקשה של המשיב למתן רשות ערעור על החלטתי מיום 6.12.2012, וקבע, בין היתר, בהתייחסו להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 5.8.2012:

"עם זאת היא החליטה, ובהחלטתה זו לא ראיתי שגגה, כי העיקול שהוטל על נכסי העזבון, שעתה עברו למבקש (למשיב כאן – א"ג) בירושה, ימשיך ויעמוד בתוקפו וניתן יהא לממשו, שכן המבקש יורש את העזבון עם חובותיו, ואם העזבון חייב כספים, יש בידי הזוכה (המשיב) (המבקש כאן – א"ג) לרדת לנכסי העזבון".

9.ביום 18.2.2013 דחתה השופטת אייזנברג (ברע"צ 58711-12-12) את הבקשה שהגיש המשיב למתן רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 6.11.2012.

התביעה הנוכחית

10.ביום 10.3.2013 הגיש המשיב תביעה לביטול פסק הדין "שבבסיס תיק ההוצאה לפועל", ולחילופין למתן סעד הצהרתי שיקבע כי המבקש מחל על החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ולחילופי חילופין - להורות על ביטול הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לחוב נשוא אותו תיק.

הבקשה לביטול פסק הבורר נומקה בכך שהוא מעולם לא אושר ולא קיבל תוקף של פסק דין. עוד נטען כי הסכם שכר טרחה בין המבקש לבין הורי המשיב, עליו התבססה תביעת המבקש בת"א 1768/90, מעולם לא הוצג, וקיים ספק האם מסעודה חתמה עליו אי-פעם.

הטענה כי המבקש מחל על חוב מסעודה התבססה על אי נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה לאורך שנים, על אמירות שונות של המבקש עת נחקר בלשכת ההוצאה לפועל ועל העובדה שרק בשנת 2011 (שנים אחדות לאחר פטירתה של מסעודה) הוא ביקש לצרפה כחייבת לתיק ההוצאה לפועל.